טיפול זוגי

הפעמים הראשונות שלנו הם אירועים מרגשים בחיינו שאנחנו אוהבים להיזכר בהם, לפנטז עליהם, לחלום עליהם ולעיתים גם להתגעגע אליהם. הפעם הראשונה שהתנשקנו, הפעם הראשונה שהתאהבנו, הפעם הראשונה שהיינו ביחסים אינטימיים, הולדת הילד הראשון שלנו וכדומה. ישנם כל כך הרבה פעמים ראשונות, שלפעמים גם במקום להיזכר כדאי לצפות. אבל בסופו של דבר הדברים בהם הכי נאהב להיזכר, הם בדרך כלל הפעמים הראשונות המרגשות, אירועים ששינו אצלנו משהו, שביגרו אותנו, רגעים שנשארו בנו עד עצם היום הזה, נצרבו בנו ומשפיעים רבות על אישיותנו.

הפעם הראשונה שאהבנו, יכולה להשפיע רבות על האהבות העתידיות שלנו, מה שנצפה מהן ואיך שנחווה אותן ביחס לזיכרון שלנו מהאהבה הראשונה. הפעם הראשונה שהתנשקנו, יהיה אירוע שנהנה להיזכר בו ולהתרפק עליו. אבל בסופו של דבר פעמים ראשונות קורות רק פעם אחת ולכשכאלו בסופו של דבר מה שיישאר מהם בעתיד שלנו זה רק זיכרון שאולי יעלה חיוך על פנינו בכל פעם שהוא יעבור בראשנו. אבל עדיף להתמקד בעתיד ובפעמים הראשונות שעוד מצפות לנו, במקום להיאחז במשהו שכבר היה ולא יחזור יותר. כי בסופו של דבר ההווה תמיד עדיף על העבר כי הוא קורה עכשיו וחבל להרוס את זה בשביל פיסת נוסטלגיה.

הפעמים הראשונות שלנו, הם אוסף חוויות חיים שצברנו שהיו להם משמעות רבה בחיים שלנו ובעיצוב מי שאנחנו עד עצם היום הזה. מה שחשוב לזכור שכאלו זיכרונות עוד צפויים לנו מהפעמים הראשונות הבאות שלנו שכל עוד אנו חיים סביר להניח יהיו חלק לגיטימי מהחיים והציפייה לכך יכולה להיות לא פחות מהנה ומרגשת מאשר הזיכרונות מעבר שכבר לא יחזור. אז אם היום אנחנו אוהבים להתרפק ולהיזכר בלידת הילד הראשון שלנו ומכל ההתרגשות הרבה ואתה חשנו שזה קרה בעתיד זה יהיה התענגות על לידת הנכד הראשון שלנו.

כמעט כולם מכירים את הסיטואציה בה מתאהבים במישהו שאנחנו לא ממש מכירים. זה בדרך כלל שמהכיתה המגבילה, זה יכול להיות המפקד בצבא וזה יכול להיות כל אדם אחר שאנחנו הופכים אותו למושא אהבתנו וחלומותינו מבלי שכנראה יהיה לו מושג שאנחנו מרגישים ככה, במידה והוא בכלל יודע שאנחנו קיימים. והטעם של האהבה הזאת הוא בדרך כלל מתוק וחמוץ יחדיו. התחושה הזאת של המחשבות הבלתי פוסקות, ההתרגשות הבלתי פוסקת בכל פעם שהוא עובר לידנו והתקווה שאולי יום אחד הוא יהיה שלנו, נשארים אחרי שנים כזיכרון מתוק, העובדה שבסופו של דבר אותו מושא אהבה נשאר רק בתיאוריה הם שהופכים את הזיכרון לחמצמץ.

בדרך כלל האהבות האלו, הלא ממומשות, מסתיימות באחת משני דרכים אפשריות. דרך אחת היא פשוט הזמן שעושה את שלו, יום אחד אתם קמים בבוקר ומגלים שאין שום דבר מאחורי אותם רגשות לאותו מושא אהבה שאתם כלל לא מכירים. אפשרות שנייה היא שיום אחד מושא האהבה יהפוך לאהבה ממושמשת ויכול להיות שזה ילך או שברגע שאותו מושא אהבה יקבל פנים וצורה ממשית בסופו של דבר אנחנו כבר לא נרצה את אותה האהבה בחיינו ונבין שאהבה הזאת הייתה סתמית. בכל מקרה רוב האהבות הלא ממומשות שהיו לנו בחיים הם משהו שהסתיים, כי במידה וזה לא היה מסתיים סביר להניח שלא היינו כל כך מתענגים על הזיכרונות הנובעים מהן.

כשמתבגרים בדרך כלל נהיים יותר רציונאליים ומפסיקים להיתפס על מושאי אהבה שלא ניתן לממש ונתחיל לחפש בני זוג פוטנציאלים, אנשים שנוכל לאהוב מקרוב ולממש את אהבותינו איתם והאהבה למושאי אהבה שאנו לא מכירים, אומנם יכולה לקרות אבל בדרך כלל לא תימשך ותגיע למצב קיצוני של רגשיות כמו שזה יכול לקרות אולי בגילאי העשרה ובתחילת גיל העשרים.